דני דניאל 1943-2015 – שביל חייו

דני אהב אנשים וראה את הטוב בכולם. במבטו הוא ידע לגעת ובחכמתו הוא ידע למצוא את הדרך לכל אחד.
התחנך בכפר הנוער "ניצנים". למד הוראה בבית רוטנברג, חיפה.
ערך המשפחה היה עבור דני ערך עליון ועמד בבסיס החינוך שקיבל והעניק למשפחתו.
דני התחיל את דרכו המקצועית בחינוך בפנימיית "אורים" כמדריך ותוך זמן קצר מונה למנהל הפנימייה. הרצון להעניק לחניכיו חינוך וטיפול שמבוססים על סולם הערכים שלו והאמונה בדרכו, הביאה את דני דניאל לחבור לשותפיו ולהקים פנימיות המשקפות את ראיית עולמם.

בשנת 1971 הוקמה פנימיית רננים בזכרון יעקב ועם השנים הוקמו 5 פנימיות נוספות, בשיתוף עם משרד הרווחה ו- 3 בתי ספר לחינוך מיוחד בפיקוח משרד החינוך. דני דאג תמיד לייצר סביבת חיים מיטיבה ומחבקת לחניכים ולתלמידים מתוך ראייה שהסביבה הפיזית הינה חלק בלתי נפרד מהטיפול שאנו מעניקים לילדים. במסגרת קידום הנושא, דני היה שותף להקמתה של הקרן לשיפורים במעונות השירות לילד ונוער ושימש חבר ונאמן בקרן עד יומו האחרון, הוביל וקידם יוזמות בתחום החינוך הפנימייתי בארץ ובמסגרת זו, השתתף בוועדות ובפורומים רבים. יזם הקמתם של הוסטלים ומפעל לתעסוקה מוגנת, מתוך חזון של יצירת רצף מענים ומעטפת טיפולית מגוונת ככל האפשר ומתוך אמונה שהידע המקצועי שנצבר במשך שנים רבות בדלת יוד שין מאפשר לה להעניק מענה מדויק ואיכותי למטופליה.

דני מימש את אהבתו לחיים במגוון דרכים ופעילויות, אימן קבוצות בדמינגטון ואף ייצג את ישראל בנבחרת, שיחק סקווש וגלש סקי. דני אהב לנגן ולמד באופן עצמאי לנגן בכלים שונים. בתחילת דרכו, נהג לנגן לחניכיו ומספרים שהם הלכו אחריו כמו אחרי "החלילן מהמלין". הטיולים בטבע היו מקור הנאה עבור דני. הוא אהב לתור אחר פריחתן של הכלניות והרקפות, להתבונן בזריחות ובנופים מרהיבים, אהבתו הגדולה ב-30 שנות חייו האחרונות הייתה רכיבה על אופני הרים.

דני יזם כל חייו. בעודו מגשים חלום אחד, החל לרקום את החלום הבא…
"לימדו מן העבר. אל תגיעו אל קצה חייכם רק כדי לגלות שלא חייתם, משום שרבים מגיעים לשלב שבו עליהם לעזוב את פני הארץ, וכאשר הם שולחים מבט לאחור הם רואים את השמחה ואת היופי שלא יכלו להיות להם בגלל הפחדים שמילאו אותם" (Clearwater, מתוך ברכת יום הולדת שדני כתב למרים בשנת 2004)
דני הותיר אחריו משפחה אוהבת ומתגעגעת, חברים רבים שלא שוכחים, בוגרים רבים שזוכרים ומוקירים תודה וחניכים רבים שאף פעם לא יכירוהו, אך זוכים כל יום להיות חלק ממפעל חייו.